קשה זה אובייקטיבי? ולמה יצא לי רוחני פתאום?

קשה זה אובייקטיבי? ולמה יצא לי רוחני פתאום...

לפעמים אני תוהה עם עצמי, האם כשמשהו קשה לי -האם הוא קשה אובייקטיבית?
כלומר אם הרבה אנשים יעברו את אותו הדבר בדיוק -האם גם הם יגדירו אותו כ”קשה”?

ברוב המקרים אני מגלה שאין דבר כזה אובייקטיבי כשמדובר בפרשנות של החיים.
אוקיי, אז קשה זה סובייקטיבית. הבנתי. איך אני הופכת את זה לפשוט?

אני יודעת מה המגבלות והיכולות שלי, אני מכירה את החוזקות והחולשות שלי – ועכשיו אני בוחנת בכלים שלי: קשה או קל? פשוט או מורכב?

אבל לא התחלתי לכתוב היום את הפוסט הזה בקטע פילוסופי 🙂

כשהגיעה הקורונה -משבר קשה לכל הדעות, היא התגלתה כשמשימה מאתגרת במיוחד.
ואני, אני בת אדם משימתית, שנתקלה ב “קשה” אובייקטיבי.

שיט.

סגר כללי, ריחוק חברתי, אי וודאות, משבר כלכלי, משבר בריאותי, איסור התקהלות.
בקיצור – כל מה שקורה בעסקית נעצר.

האמנם?

המשימה: להחיות משהו שעל פניו – ימיו תמו. לגרום לו לו להמשיך מכל הסיבות הברורות.
קשה ומורכב? קשה ופשוט? סתם קשה?
חס וחלילה -בלתי אפשרי? (לא מכירה את זה…)

אין דבר כזה.

ניתוח מצב: היכולת שלי – טכנולוגיה. היתרונות שלי – גמישות, יצירתיות, צוות מנצח, אתר, מדיה חברתית, ק-ה-י-ל-ה!

הפתרון – וירטואלי. מפגשים זום, שידורי לייב. נתינה, נתינה, נתינה.

זה בדיוק מה שהן צריכות עכשיו.

אם נשנה את זווית המבט שלנו – הקשה יהפוך לאפשרי, החדש יהפוך למעניין.
בדיקת היתרונות על החסרונות מעלה את רמת המוטיבציה.

על אף שחלק מהמשימות לא היו קלות או פשוטות לחלקנו. היו מי שטכנולוגיה לא הסתדרה להן,
היו מי שהפניות הרגשית לא הייתה שם, היו מי שחוו את המשבר הזה בעוצמות אחרות.
פשוט זה לא היה. עד שהחלטנו לפשט אותו.

להתרכז בכל פעם במשימה אחת, לפרק, כמו לגו, לגורמים קטנים – ולייצר השתלטות.

וזה עבד!

חודשיים שלמים של עשייה, של נתינה, של לימוד, של אתגרים ומורכבויות והפשטות והנאה.

אני טופחת לעצמנו על השכם ואומרת “כל הכבוד לנו, יצאנו גדולות!”

איפה אצלך את יכולה להפוך את קשה – למעניין?  את מורכב לפשוט?

והכי חשוב – מה זה יאפשר לך לעשות אם תצליחי??

בטח נשות עולמות הרוח יתחברו אל המנטרה: how does it get any better than that ?

נו טוב, בסוף כן יצא לי פילוסופי.